“חובת המשפחות לבקר ולהשמיע. חובתנו וחובת כל אחד מאזרחי המדינה לשמוע, להאזין ולהשפיל מבט, הציווי של “ושבו בנים לגבולם” ימשיך להנחות את ממשלת ישראל וצה”ל עד לשובם של אחרון הנעדרים לשטח ישראל”
“ביום המיוחד הזה צריך להגיד בצורה ברורה- אי אפשר להתלכד, לגלות אורך רוח וכבוד הדדי אל מול המצבות הדוממות של מי שהקריבו את הקורבן שאין למעלה ממנו, רק ביום זה. הקורבן הזה אינו נחלת יום הזיכרון בלבד. הקורבן הזה הוא מצפון ומצפון של החברה הישראלית, נבחריה, שריה וראשיה.
לכם, ההורים, האחים, האחיות, האלמנות והיתומים, אני אומר היום כי לעולם לא הייתה לנו מדינה ללא קורבנכם. לעולם לא תהיה לנו מדינה אם לא נהיה ראויים לקורבן הבלתי נתפס. אבל, אתם ראויים שנקפיד הקפדה יתרה להיות ראויים למחיר העצום ששילמתם. חובתכם לבקר ולהשמיע את קולכם. חובתנו וחובת כל אחד מאזרחי המדינה לשמוע, להאזין ולהשפיל מבט.
נזכור היום ביום הזיכרון הזה שהמשימה לא הושלמה. הציווי של “ושבו בנים לגבולם” ימשיך להנחות את ממשלת ישראל וצה”ל עד לשובם של אחרון הנעדרים לשטח ישראל.
ערב יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, בעיצומו של יום הזיכרון, אני מביט בתקווה גדולה אל תהליכים שמבשילים בחברה הישראלים. לצד בני העדה הדרוזית, בעלי בריתנו משחר הקמת המדינה, הולכים ומצטרפים אחים ואחיות נוספים לנשק. בצה”ל משתלבים מדי שנה יותר ויותר מקרב אחינו החרדים. שותפות הגורל אינה סלקטיבית. היא אינה מפרידה בין העדות ובין דתות, בין בני הפריפריה לתושב המרכז. כאן בבית העלמין הצבאי הם שוכבים זה לצד זה, בן הקיבוץ ובן הכפר, העולה והוותיק, הבן והאב, מי שהיה לו ומי שלא היה לו כלל.”
